2ואני כמעט [נטוי כ] (נטיו ק) רגלי כאין [שפכה כ] (שפכו ק) אשרי׃

3כי־קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה׃

4כי אין חרצבות למותם ובריא אולם׃

5בעמל אנוש אינמו ועם־אדם לא ינגעו׃

6לכן ענקתמו גאוה יעטףש־ית חמס למו׃

7יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב׃

8ימיקו ׀ וידברו ברע עשק ממרום ידברו׃

9שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ׃

10לכן ׀ [ישיב כ] (ישוב ק) עמו הלם ומי מלא ימצו למו׃

11ואמרו איכה ידע־אל ויש דעה בעליון׃

12הנה־אלה רשעים ושלוי עולם השגו־חיל׃

13אך־ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי׃

14ואהי נגוע כל־היום ותוכחתי לבקרים׃

15אם־אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי׃

16ואחשבה לדעת זאת עמל [היא כ] (הוא ק) בעיני׃

17עד־אבוא אל־מקדשי־אל אבינה לאחריתם׃

18אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות׃

19איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן־בלהות׃

20כחלום מהקיץ אדני בעיר ׀ צלמם תבזה׃

21כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן׃

22ואני־בער ולא אדע בהמות הייתי עמך׃

23ואני תמיד עמך אחזת ביד־ימיני׃

24בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני׃

25מי־לי בשמים ועמך לא־חפצתי בארץ׃

26כלה שארי ולבבי צור־לבבי וחלקי אלהים לעולם׃

27כי־הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל־זונה ממך׃

28ואני ׀ קרבת אלהים לי־טוב שתי ׀ באדני יהוה מחסי לספר כל־מלאכותיך׃