[מַסְמֵר] noun masculine^{Ecclesiastes 12:11} nail (connection with above √ dubious; ᵑ7 מַסְמְרָא, ChrPalAramaic Schw^{63. 122}; Late Hebrew verb סמר nail on or up; Arabic is perhaps loan-word Frä⁸⁹); — plural absolute מַסְמְרִים Isaiah 41:7, מִסְמְרִים 1 Chronicles 22:3 (of iron; on ִ֯ see Ges^{§ 85f}.); also מַסְמְרוֺת Jeremiah 10:4 (+ מַקָּבוֺת), מַשְׂמְרוֺת נְטוּעִים, Ecclesiastes 12:11(simile; + דָּרְבֹנוֺת), and מִסְמְרוֺת2Chronicles 3:9 (of gold).

[מַשְׂמֵר], מַשְׂמְרוֺת, Ecclesiastes 12:14, see [ מַסְמֵר].

בְּמַסְמְר֧וֹת בְמַסְמְרִ֖ים במסמרות במסמרים לְמִסְמְר֥וֹת לַֽמִּסְמְרִ֞ים למסמרות למסמרים ḇə·mas·mə·rîm bə·mas·mə·rō·wṯ ḇəmasmərîm bemasmeRot bəmasmərōwṯ lam·mis·mə·rîm lammismeRim lammismərîm lə·mis·mə·rō·wṯ lemismeRot ləmismərōwṯ vemasmeRimInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts